מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' לייפר ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לשיפוי התובעת בגין סכומי הביטוח ששולמו למבוטחה עקב פגיעת רכבו בתאונה מיום 2.11.09 (להלן: "התאונה").

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הרכב השלישי בתאונה שתתואר לקמן. אם כי, ולנוכח הטענות שהועלו בכתב הגנתו של הנתבע, תוקן כתב התביעה וצורפה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), הנהגת ברכב השני בשיירת הרכבים שהיו מעורבים בתאונה.

מבוטח התובעת העיד, כי ביום התאונה ובעת נסיעתו מכיוון נשר לכיוון הצ'ק פוסט בחיפה, ומשהבחין בשתי הולכות רגל לפני מעבר חציה, האט את מהירות נסיעתו, עצר לפני המעבר, נתן להולכות הרגל לחצות את הכביש, ואיך שהספיקו לעבור כשלושת רבעי המעבר, שמע חבטה חזקה ולאחר מכן הרגיש חבטה ברכבו, כאשר התברר לו, כי רכב הנתבע הגיח מאחורי רכבה של הנתבעת שעמדה מאחורי רכבו של מבוטח התובעת, פגע ברכב הנתבעת מאחור והדפו אל רכב מבוטח התובעת (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 26-30, עמ' 3 ש' 1-6, עמ' 4 ש' 6-14 וש' 19-21).

ייאמר מייד, כי עדותו של מבוטח התובעת יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותו של מבוטח התובעת, הינה הגיונית, סבירה ומתיישבת עם מוקדי הנזקים ברכבים. התרשמתי, כי מבוטח התובעת העיד על הדברים כהווייתם, העיד ללא כל היסוס וללא כל ניסיון להטיית הדברים לטובת התובעת.

עדותו של מבוטח התובעת נתמכה בעדותה של הנתבעת בפניי (ראו: עמ' 6 ש' 20-22), עדות שיצרה עליי רושם אמין אף היא. עדותו של מבוטח התובעת נתמכה בהודעתה של הנתבעת במשטרה.

לא זו אף זו: תימוכין נוסף לעדותו של מבוטח התובעת נמצא בהודעתו של הנתבע עצמו במשטרה, הודעה שמאשרת את גרסת התובעת. יודגש ויוטעם, כי ההסבר שנמסר על ידי הנתבע במסגרת עדותו בפניי כנגד תוכן הודעתו במשטרה (ראו: עמ' 9 ש' 30-33, עמ' 10 ש' 10-12), לאו הסבר הוא, וכפירתו בנסיבות התאונה שנמסרו על ידו במשטרה הייתה סתמית לחלוטין. גם בעדות הנתבע בפניי ניתן למצוא תימוכין לגרסת התובעת (ראו: עמ' 10 ש' 1-6, וכן עמ' 11 ש' 6-7).

לא נעלמה מעיניי חוות דעתו של השמאי, מר דני גורביץ, אשר הוגשה מטעם הנתבע. ברם,די להפנות ובעיקר, לפרוטוקול הדיון בעמ' 12, ש' 20-30, עמ' 13 ש' 1-4, ש' 5-8, ש' 11-13, עמ' 14 ש' 29-30, עמ' 15 ש' 1-4, בחקירתו הנגדית של מר גורביץ, על מנת להשמיט את הבסיס מתחת לחוות הדעת.

בחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבע לא נבדקו מספר אלמנטים חיוניים לצורך שלילת סבירות האפשרות להתרחשות התאונה כמתואר על ידי התובעת והנתבעת. כך למשל, לא נמדד רוחב הנתיב, לא נבדקו אפשרויות צורת עמידת רכב הנתבעת מאחורי רכב מבוטחה של התובעת, לא נבדק המרחק בין רכב מבוטח התובעת לרכב הנתבעת לפני הגעת רכבו של הנתבע, לא נבדקה מהירות נסיעתו של הנתבע, לא נבדק המרחק בין רכבו של הנתבע לבין האוטובוס שנסע לפניו ונכנס ימינה לתחנה. לגבי כל האלמנטים הנ"ל, השמאי התבסס על הנחות והשערות בלבד.

זאת ועוד, המומחה תלה את יהבו גם בפערים בין הנזקים בחזית הקדמית ברכבה של הנתבעת לעומת הנזקים בחזית האחורית ברכבה. לטענתו, מנגנון הפגיעה הנטען על ידי התובעת והנתבעת מלמד על עוצמת פגיעה חזקה יתר בחזית האחורית לעומת החזית הקדמית ברכבה של הנתבעת, והדבר אינו מתיישב עם הנזקים הגבוהים בחזית הקדמית לעומת הנזקים הנמוכים יותר בחזית האחורית. אך הסבר זה, ולנכוח הדברים שעלו בחקירתו הנגדית של השמאי, אינו עומד יותר. זאת, שכן השמאי אישר כי הנזקים בחלק הקדמי יכולים להיות גבוהים יותר לנוכח מחיר החלפים באותה חזית (ראו: עמ' 14 ש' 26-31 ועמ' 15 ש' 1-4).

לאור האמור לעיל, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות, וכך אני מורה. ואילו, דין התביעה כנגד הנתבע 2 להתקבל במלואה.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובעת סך של 16,256 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.12.09 (מועד התשלום למבוטח התובעת) ועד היום, ובצירוף סך של 2,360 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וכן בצירוף סך של 700 ₪ בגין אגרת בית משפט.

כמו כן, הנני מחייבת את הנתבע 2 לשאת בהוצאות הנתבעת 1, בסך של 2,360 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: